בנם של ענת וראובן. נולד ביום ב' בתמוז תשנ"ח (26.6.1998) בגבעתיים. אח תאום לנדב.
עמרי גדל בגבעתיים בחיק משפחה אוהבת, שאליה היה קשור מאוד. עם אחיו התאום נדב היה לו קשר מיוחד עמוק וקרוב, שהיה מבוסס על אהבה וחברות אמת. הם בילו שעות יחד, השתתפו יחד בפעילויות חברתיות והתחנכו במסגרות החינוך בעיר – בגני הילדים, בבית הספר היסודי "כצנלסון" ובבית הספר התיכון "אורט קרייזמן גבעתיים".
עמרי היה בחור שמח ומלא אור, וסימן ההיכר שלו היה חיוכו הרחב שהקסים את כל סובביו והאיר כל מקום שבו נכח. הוא היה אהוב וערכי, בעל לב רחב ורגישות עמוקה לזולת, ובכל מקום שאליו הגיע בלט בנועם הליכותיו, באופטימיות שלו וביכולת מיוחדת לגעת בלבבות רבים. הייתה לו יכולת נדירה לראות את הטוב בכל אדם ולמצוא את חוזקותיו. הוא היה חבר של כולם, גם של אלו השקטים והביישנים שאחרים לא תמיד הבחינו בהם. התחושה שהוא תמיד נוכח עבורך, האכפתיות והצניעות, היכולת לחבר בין אנשים ולתת להם הרגשה נוחה וטובה – כל כך אפיינו אותו, ואת כל הדברים האלה הוא עשה בשקט, בענווה, עם חיוך... בלי הרבה מילים.
עמרי דבק בערכיו ומעולם לא נכנע ללחץ חברתי, ועל כך זכה להערכה רבה.
עמרי היה ספורטאי מצטיין ועסק בענפי ספורט שונים. בילדותו שיחק כדוריד ב"הפועל רמת גן - גבעתיים". כמו כן אהב לרוץ, לטפס, לשחק טניס ולגלוש.
מכיתה ד' ועד סיום בית הספר התיכון עמרי היה חניך ופעיל בשבט צופי גבעתיים, מקום שהיה עבורו כמו בית שני ובו העביר שעות רבות.
בשנות התיכון השתלב בצוות ההדרכה של השבט, והדריך חניכים משכבות גיל שונות. הוא הדריך ברגישות ובאנושיות, וחניכיו העריצו אותו וראו בו דמות לחיקוי. חניכיו מספרים שעמרי היה אדם מיוחד, שאפשר לסמוך עליו, בעל אוזן קשבת, אחד שאפשר לשתף אותו בכל דבר קטן.
אחת התכונות שאפיינה את עמרי יותר מכול הייתה החתירה למצוינות ולהישגיות. הוא לא התפשר ושאף להיות הכי טוב שאפשר בכל תחום שבו עסק. עוד מילדות הציב לעצמו מטרות והאמין ביכולתו להשיגן, על כך נהג לומר: "אם אחרים יכולים גם אני יכול".
נחישותו להצליח באה לידי ביטוי גם בדרך שבה התכונן לשירות הצבאי. בתקופת התיכון הצטרף לקבוצת כושר קרבי, מתוך רצון להתגייס יחידה מיוחדת. לאחר שעבר כמה גיבושים התקבל לפלוגת החבלה וההנדסה (פלחה"ן) של חטיבת הצנחנים.
בחודש מרץ 2017 עמרי התגייס לצה"ל, ושירת כלוחם בסיירת הצנחנים. כמו בכל מסגרת שאליה הגיע, גם בצבא עמרי היה אהוב על סובביו, וחבריו לצוות מספרים שהיה חבר צוות אכפתי, מסור ונאמן. למרות האתגרים הרבים שעמדו בפניו במהלך השירות שמר תמיד על אופטימיות ועל שמחת החיים שאפיינו אותו כל כך.
בהלוויה חברו לצוות סיפר על עמרי: "עמרי היית כזה טוב ומיוחד, הכי מצחיק ורגיש, קראת אותנו כמו ספר פתוח... כל אחד על פי האופי שלו, ידעת לגשת ולדייק במה שהיינו צריכים בדיוק באותו הרגע".
בזמן השירות הצבאי הכיר עמרי את ליאור, ועד מהרה פרחה ביניהם האהבה. מרגע שהכירו הם היו בלתי נפרדים, ובמשך חמש שנים בנו יחדיו חיים משותפים ומאושרים. הייתה להם זוגיות מיוחדת במינה, שאופיינה באהבה, בצחוק, בתמיכה ובהכלה. יחד צברו אינספור חוויות משותפות, אהבו לבלות בהופעות ובמסיבות ולטייל בארץ ובעולם.
לאחר שחרורו מהצבא טייל עמרי במזרח הרחוק ובמרכז אמריקה, נחשף לתרבויות שונות, התנסה בטעמים ובמאכלים מיוחדים – נהנה מאוד מהדברים הפשוטים של החיים. בשובו מהטיול הגדול החל עמרי ללמוד הנדסת חשמל בפקולטה להנדסה באוניברסיטת תל אביב. בתוך זמן קצר הצליח לגעת בליבם של חבריו ללימודים, והם עמדו עד מהרה על יכולותיו יוצאות הדופן. הוא היה סטודנט חרוץ, בעל משמעת עצמית גבוהה, שהשקיע בלימודיו ולא נרתע מעבודה קשה.
חבריו ללימודים מספרים עליו: "עמרי היה האור של החבורה שלנו. הברק בעיניים והחיוך הענקי שלו בלטו מעל כולם. זכינו להרגיש את האנרגיות החיוביות שלו ואת שמחת החיים הבלתי נגמרת, בכל מצב.
מעבר לאנרגיה שהוא שידר, עמרי תמיד היה פה בשביל כולנו. תמיד היה זמין לעזור, הראשון לייעץ ולהתייצב. כשלמישהו היה הולך טוב, עמרי היה הכי מפרגן, וכמישהו פחות הצליח – הוא היה הראשון לשים לב ולהרים אותו.
עמרי לא היה מוותר לעולם והייתה לו משמעת עצמית שקינאנו בה, מצרך נחוץ בתואר כזה קשה. הוא היה גורם מאזן, מרגיע, שמייצר נינוחות. ידע להקליל את האווירה, גם בלי מילים – בחיוך או בקריצה... לעוצמות המנטליות שלו לא היה תחליף".
בחופשות מהלימודים השקיע עמרי בתחביביו, במיוחד בטיולים ובספורט. לצד זאת הוא הקדיש מזמנו גם לחברה. הוא התנדב בקרן לרווחת נפגעי השואה, ובמסגרת זו ליווה את משה שורד השואה. עמרי אירח לו לחברה, דאג לו, ונרקם ביניהם קשר קרוב מאד.
לעמרי היו חברים רבים ממעגלים שונים. בשל היכולות הבין-אישיות הייחודיות שלו, היה לו חשוב מאוד להכיר ולשלב בין כולם.
חברת ילדות מספרת על עמרי: "הייתה לך השפעה ממגנטת, החיוך שלך היה מדבק וטוב הלב שלך תמיד גרם לי ולכולם לרצות להיות בני אדם טובים יותר. שתדע שאתה אחד ויחיד, אין ולא יהיה לך תחליף. עמרי אתה שילוב נדיר של אמת, ערכים, שמחת חיים ולב ענק וחומל שיש בו מקום לכולם".
בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים –יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.
באותה שבת עמרי היה בביתו, ועם הישמע האזעקות לא היסס לרגע. עוד לפני שקיבל צו שמונה כבר הכין את התיק, ועם קבלת הצו יצא מביתו כדי להגן על העם ועל המדינה. הוא ידע שהמחיר עלול להיות כבד, אך יצא לדרך בתחושת שליחות ואחריות.
בימים הראשונים למלחמה, עמרי וחבריו לצוות בגדס"ר 6623, חטיבה 55, לקחו חלק במשימת טיהור יישובי העוטף ממחבלים. לאחר מכן הוצבו בגבול הצפון, שכן ארגון חיזבאללה הצטרף גם הוא למלחמה. בהמשך עבר הצוות ללחימה ברצועת עזה. עמרי היה בכוח הראשון שנכנס לחאן יונס ונלחם עם חבריו בגבורה מספר ימים.
ב-8 בדצמבר 2023, נר ראשון של חנוכה, עמרי נפל בקרב במהלך היתקלות מול מחבלים בחאן יונס.
בקרב נהרג גם חברו לצוות רב-סמל ראשון ליאב אטיה.
רב-סמל ראשון עמרי בן שחר נפל בקרב ביום כ"ה בכסלו תשפ"ד (8.12.2023). בן עשרים וחמש בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בקריית שאול, תל אביב. הותיר אחריו הורים, אח תאום ובת זוג.
כשנתיים לפני נפילתו שיתף עמרי את ליאור, בת זוגו, ברצונו - שאם יקרה לו משהו יושמע בהלווייתו השיר "פסטיבל" של הזמר אברהם טל. משפחתו וחבריו מילאו את בקשתו, ובטקס ההלוויה השתתף הזמר ושר את שירו.
על מצבתו כתבו אוהביו: "גיבור של העולם ילד עם חיוך של מלאכים". "האור שהפצת מאיר את דרכנו. אוהבים מאוד".
נדב, אחיו התאום, ספד לו: "עמרי, אחי התאום, החצי השני שלי, איש הסוד שלי. אין אדם שיכול להגיד עליך מילה רעה, מעולם לא רבת עם איש. תמיד במצב רוח טוב, עם האושר בעיניים וחיוך ענק. היה בך טוב לב שגובל בתמימות, אותנטיות שנדיר למצוא בימינו. עמרי אתה הלכת עד הסוף עם מה שהאמנת בו, בלי רעש, בלי הצגות. לידך... אנשים הרגישו שרואים אותם, וזה לא דבר מובן מאליו. השארת אחריך כל כך הרבה אנשים שאוהבים אותך, אנשים שמדברים עליך עם אור בעיניים, אור של אהבה, של הערכה... אבל גם של תסכול וכאב עמוק.
אומרים שאדם חי עד אחרון זוכריו – ואתה עמרי, חי ומלווה כל כך הרבה אנשים. כי מי שפגש אותך – לא שוכח אותך!
אין רגע שאני לא חושב עליך, אני מרגיש אותך איתי בכל מקום.
המסע הזה שלי ושלך, לצד הזיכרונות, דרך כל מה שלימדת אותי וממשיך ללמד אותי.. ובעיקר בזכות החברות החזקה ואהבת האחים ללא תנאים שתמיד הערכנו - היום אני מודה על כך עוד יותר.
כשותף שלי למסע של חיי, אני רוצה להגיד לך שהמסע שלנו לא ייגמר לעולם!".
ליאור, בת זוגו של עמרי, ספדה לו: "עמרי היית אהבת חיי, עמוד התווך שלי, המצפן שלי, איש הסוד שלי. תמיד הקשבת, הכלת, ייעצת ועזרת לי מכל הלב. אהוב שלי, אין לי איך לייפות את הכאב הגדול ואת החלל העצום שנפער בחיי - אתה חסר לי כל כך! שמחתי לשמוע מהצוות שלך שגם ברגעים האחרונים היית עמרי שלי, עמרי שלנו, בדיוק כמו שכולנו מכירים אותך, עם החיוך הכובש, הלב הטוב והדאגה הענקית לסובבים אותך. גם ברגעים הקשים בקרב דאגת להרים את כולם ולעשות להם טוב, כי זה בדיוק מי שהיית. תמיד חושב על אחרים לפני שאתה חושב על עצמך. הלוואי שנהיה אפילו קצת ממי שהיית, עם האופטימיות, שמחת החיים והעיניים הטובות שכל כך אפיינו אותך. ביום שהלכת מאיתנו העולם הפסיד את הבן אדם הכי טוב והכי אוהב"
ראובן, אביו של עמרי, ספד לו: "עמרי חמוד, אהוב ליבי, אהוב ליבנו, שוב אנחנו כאן, שוב קשה לנו עם זה, מאד קשה, אבל הכרחי: כי נמצאים פה רבים, משפחה חברים ומכרים – לדבר עליך, לכבד אותך, להתגעגע, לדמיין ולחשוב עליך...
עמרי שלי, בני שלי, אהבת חיי!!! אל תכעס עליי, אבל מאז לכתך אני מתקשה לראות את יפי העולם, מתקשה להתפעל מזריחות ומשקיעות, מחילופי עונות, משלכת או מפריחה. אני מסתובב ברחוב, רואה דברים שאמורים לשמח אותי אבל לא מצליח לשמוח. איך אפשר ליהנות ולהתרגש מדברים בידיעה שאתה לא יכול להיות שותף לזה? מאז לכתך הטעמים בפי השתנו, הפרופורציות התהפכו, הכול קטן וחסר טעם... ואתה הרי היית כל כך נהנתן, חקרת עולמות, התענגת על טעמים ומראות. סליחה עמרי שלי, שעדין לא מצליח לי".
ענת, אימו של עמרי, ספדה לו: "הדעת מסרבת להאמין, לקלוט, להבין. העצבות תהומית, הגעגועים אינם מרפים: הרצון לחבק אותך, לחוש אותך, לשמוע, לדבר ולצחוק ביחד.
עמרי, המשפחה הייתה ערך עליון עבורך, תמיד השרית ביטחון סביבך, נגעת בכולם. כמה אושר הכנסת לחיי, כמה אהבה ושמחת חיים.
אני מודה על הזכות הענקית שהייתה לי לגדל אותך, בן יקר ואהוב שלי".
הנצחות לזכרו של עמרי בן שחר:
ב-15 באוקטובר 2025 נערך בבית החולים "שיבא" טקס להסרת הלוט מעל שלט הנצחה לזכרו של עמרי במרפאה שהוקמה לשיקום חיילים וחיילות עם פוסט-טראומה. מדבריה של אימו של עמרי, ענת, בטקס: ״לא הייתה יכולה להיות מרפאה יותר מדויקת מזו שאנו נמצאים בה לתרומה להנצחתו של עמרי בננו האהוב. עמרי ניחן ביכולת נדירה לראות ללב פנימה, הוא קרא שפת גוף, זיהה, על פי מבט, את אותם אנשים במצוקה הזקוקים להקשבה, הכלה, תמיכה ועידוד, והיה שם בשבילם כחבר. עמרי האמין בניצחון האור על החושך, בניצחון הטוב את הרע".
בחודש ינואר 2024 הוקם גדוד המילואים "יעל" על שמם של עמרי ושני חבריו מגדוד 6623 שנפלו בקרבות – יונתן דיטש וליאב אטיה. חיילי הגדוד הינם מתנדבים הממלאים משימות של הגנה על יישובים ומוצבים בדרום ואבטחת מעברי גבול.
לכבוד יום הולדתו ה-26 הוציאה משפחתו של עמרי, בשיתוף עם חברת Wine and Friends, סדרת יינות לזכרו.
עמרי מונצח בקיר ההנצחה בבית הספר היסודי כצנלסון שבו למד. כמו כן בית הספר עורך מרוץ על שמו מדי שנה.
בתיכון אורט שבו למד הוקמה תוכנית לימודים בשם "תוכנית עמרי", שבה כל אות משמו מייצגת חלק מאישיותו: ע – ערכים, מ – מצוינות, ר - רגישות, י - ישראליות. התוכנית הינה תוכנית שנתית שבה עוסקים ופועלים על פי ערכיו של עמרי.
בעיר גבעתיים, שבה נולד וגדל, הוחלט להקים את "מצפה עמרי" בפארק גבעתיים.
באוניברסיטת תל אביב, שבה עמרי למד הנדסת חשמל, מוקם מתחם "makers" לזכרו של עמרי, בו הסטודנטים בפקולטה להנדסה יוכלו ליצור באופן ראשוני מוצרים על בסיס רעיון יזמי שיעלה בדעתם.
עמותת "יד ביד" בלוד חנכה את פרויקט "נתינה ברוח עמרי" לחלוקת סלי מזון למאות משפחות נזקקות מידי שבוע.
בבסיס הטירונים "חוות השומר" של חיל החינוך נקרא אחת הצוותים על שמו של עמרי - "צוות עמרי".
עמרי מונצח באתר "העמותה להנחלת מורשת הצנחנים".
להנצחתו של עמרי, הוקם עמוד באינסטגרם: @Remember_Omri .
תצוגת מפה